<h1>ספר התרומות שער ל"ח חלק ד'</h1>
<h2>דף מ.</h2>
והיכא דטעין ראובן מנה אתה חייב לי ושמעון אומר איני יודע אם לויתי ממך מעולם, ועד אחד מעיד שלוה, בזה פסק הרב ר' אב"ד ז"ל שמתוך שאינו יכול לישבע, שהרי אינו מכחישו לעד, משלם. גם ה"ר יהודה ז"ל פסק דכיון דהוה ליה למידק, שהרי הוא עצמו תבעו שלוה ממנו, לא שנא טען איני יודע אם לויתי, לא שנא טען איני יודע אם פרעתי, כיון שעד אחד מסייע לתובע בריא ושמא בריא עדיף, ומתוך שאינו יכול לישבע משלם. ואיכא מאן דאמר דמישתבע היסת, דלא קרינא ביה מחוייב שבועה, כיון דטען איני יודע ואשתכח דליתיה לא כפרן ולא מודה. ולא נהיר. וכן אם התובע תובע בשמא, כגון שאמר לו כמדומה לי שיש לי אצלך מנה, או מנה הלויתיך כמדומה לי שלא פרעתני, והנתבע משיבו אין לך בידי כלום, הרי זה פטור אף מהסת, שאין שבועה באה בשמא אלא על השנויין במשנתינו [מ"ה ע"א] ובכל איני יודע דלהוי בריא ושמא חייב אם בא לצאת ידי שמים, וכדאיתא התם בפרק הגוזל.
<h2>דף מה.</h2>
והיכא דטעין ראובן מנה אתה חייב לי ושמעון אומר איני יודע אם לויתי ממך מעולם, ועד אחד מעיד שלוה, בזה פסק הרב ר' אב"ד ז"ל שמתוך שאינו יכול לישבע, שהרי אינו מכחישו לעד, משלם. גם ה"ר יהודה ז"ל פסק דכיון דהוה ליה למידק, שהרי הוא עצמו תבעו שלוה ממנו, לא שנא טען איני יודע אם לויתי, לא שנא טען איני יודע אם פרעתי, כיון שעד אחד מסייע לתובע בריא ושמא בריא עדיף, ומתוך שאינו יכול לישבע משלם. ואיכא מאן דאמר דמישתבע היסת, דלא קרינא ביה מחוייב שבועה, כיון דטען איני יודע ואשתכח דליתיה לא כפרן ולא מודה. ולא נהיר. וכן אם התובע תובע בשמא, כגון שאמר לו כמדומה לי שיש לי אצלך מנה, או מנה הלויתיך כמדומה לי שלא פרעתני, והנתבע משיבו אין לך בידי כלום, הרי זה פטור אף מהסת, שאין שבועה באה בשמא אלא על השנויין במשנתינו [מ"ה ע"א] ובכל איני יודע דלהוי בריא ושמא חייב אם בא לצאת ידי שמים, וכדאיתא התם בפרק הגוזל.
